הרים הם כמיהה

המסע הרוחני, הפיזי והרגשי שמתגלה בשהייה בטבע

הרים הם כמיהה. הם חלק בלתי נפרד מהנשמה שלנו. במבט אחד אל עבר ההרים, מתמלאים בתחושת רוגע ומדהימות כזו של עוצמה מהידיעה שקם לו דבר מופלא בלב המישור והוא קורא- תטפסו עלי, תכבשו חלומות, תגיעו לפסגות. ההר הוא מטפורה מוצלחת להעצמה אישית, להגשמה ולהשגת יעדים בחיים.

ברגע שהגעתי לפסגה, צלחתי כמה עשרות קילומטרים של הליכה אתגרית ביום. פתאום- הראש נעשה צלול ומתמלא בהרגשת סיפוק גדול מגילוי יכולות הגוף והנפש שלי. הנוף המתפרש מהפסגה על עבר האופק ממחיש עד כמה אני קטנה, עד כמה הבעיות/הדילמות/העיסוקים שלי קטנים פצפונים וכמעט חסרי משמעות אל מול הטבע. ואני חלק בלתי נפרד ממנו. אני היא הטבע. ואם הטבע יצר רכסי הרים נישאים אל הגובה וכל העולם שאני רואה מההר העוצמתי הוא שטחים פתוחים ועוד ועוד הרים- אזי הכל מתגמד. והמשמעות שלי כחלק מהטבע מתעצמת.

"רק יצאתי להליכה ולבסוף החלטתי להישאר עד השקיעה, כיוון שהיציאה החוצה, כך גיליתי, היא למעשה כניסה פנימה." / ג'ון מיור.

ההליכה היא האתגר, החיבור אל ה mind מתאפשר תוך כדי, לרוב צריך בין יומיים שלושה בשטח כדי להגיע לחיבור.

בשונה מתצפית ממושכת בנוף, היא טומנת קשיים וגילויים חדשים. בתצפית ממושכת ניתן לעצור ולעבור לחוויות אחרות, בהליכה אני כאילו נמצאת בממד אחר של חוויה שחייבת להיות לה התחלה אמצע וסוף כמו בסיפור טוב, ממנה אני לא יכולה לברוח ועליה אני לא יכולה לוותר.

אני מסתכלת על חווית ההליכה בשלושה מישורים המישור הפיזי המישור המנטלי והמישור הרגשי.

“יצא לי במרוצת חיי לפגוש אך אדם אחד או שניים שהבינו לאמיתה את אמנות ההליכה, זאת אומרת, את סוד הטיול הרגלי- שהיה להם הכישרון הפנימי, אם אפשר לומר כך, להליכה לשם הליכה, לטיול לשם ההנאה שבעצם הדבר... אולם להליכה שאני מדבר עליה אין מאומה עם בריאות, או התעמלות, או פעילות גופנית, כמו שזה נקרא.. הפעילות עצמה היא התוכן וההרפתקה של היום. אם בבריאות אמת חשקה נפשך, לך לחפש את המעיינות החיים.” / הנרי דיוויד ת'ורו, ברגל.

לפתוח מפה, ללמוד את שמות הארצות, האקוסיסטמות השונות הגיוון והמנעד של האזורים על פני הפלנטה שלנו ולבחור. רק תבחרי מתוך כל הדבר המדהים הזה שנקרא העולם את המקום המועדף עלייך- מדבריות? אזורים ארקטיים? יערות מנגרובים? ג'ונגלים? לא משנה מה תהיה הבחירה, עצם הידיעה שאת יוצאת להרפתקה חדשה, הרפתקה משנת חיים כבר את יכולה להתחיל להרגיש את הפרפרים בבטן, את החוקרת והעולם הוא המעבדה שלך. צאי למסע, תשאלי, תבדקי, תארזי ותתחילי.

מרגע ששרכת את נעלי ההרים הכבדות על רגלייך את יודעת שאת צועדת אל עבר הלא נודע. השבילים שבהם טרם דרכת, הצמחים שמעולם לא ראית במו עיניך. יותר מהמפה, מההמלצות, מהספרים והתכנונים- הרגלים והרגש הם המרכיב הכי חשוב במסע כי הם שיובילו קדימה וייצרו את ההרפתקה.

עם כל ההתרגשות וההנאה שבדבר חשוב לזכור שמסע הוא אתגר. יש הבדל מאוד גדול בין טיול הנאות ופינוקים לבין מסע. המסע או הטרק הוא מסלול של כמה ימים של הליכה ממושכת בו תחווי חיבורים רבים. חיבור אל ה mind, חיבור אל הגוף הפיזי, חיבור לאנשים שתפגשי במסע ולאנשים שילוו אותך גם מרחוק מהבית ויהיו לך העוגן והביטחון לחזור מהמסע.