כשאני חושבת על מה מחבר אותי לטבע ומה ההסטוריה ביננו אני נזכרת בהתחלה.
ילדה קטנה יושבת על המיטה ומחכה לסיפור לפני השינה. אבא היה מזמין אותי לבחור ממדפי הספריה הגדולה את אחד משנים עשר הכרכים של 'אנציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל'.
כל כרך היה עבורי עולם ומלואו של פליאה ושקיקה- לראות במו עיני ולחוות את עולם הטבע.
בבית שלנו, כולם יודעים מיהם הירגזי, השרקרק והבז, מתי הם באים לבקר ואיך הם נשמעים. גם אלה שלא מתעניינים, קיבלו מנות של 'חפירות' (כמו שאנחנו אומרים) לאורך השנים.
כך בוקר אחד אחותי ההייטקיסטית התקשרה לדווח על נדידת שקנאים מעל הבית והאחות ההייטקיסטית השנייה התקשרה לדווח שהשכנה רוצה לכרות עץ בן מאות שנים.
היום כשאני מחשבת לכמה טיולים יצאתי במהלך יממה אני חושבת ונזכרת מאיפה כל זה נבע.
איזה מזל שהצימאון לירוק ולמגע עם האדמה, הצורך להיות בחוץ ותחושת הסיפוק האדירה בטיולים הם ההתמכרויות שלי. אין לי אחרות. רק להיות בחוץ, להביט בעננים ולגעת בכמה עלים.
בתמונה- הנוף הפרטי שלי מחדר השינה
