בשנת 1974 פרנסוואז דובון טבעה את המושג "אקו-פמיניזם" וייסדה תנועה של נשים למען הסביבה ולמען הנשים בצרפת.
אקו=סביבה, פמין=אישה. איך שתי המילים הללו מתחברות יחד?
באקו-פמיניזם אנו מאמינות שקיים דמיון משמעותי בין נשים לסביבה. הביטוי "אמא אדמה" מדגיש את הדמיון בין אישה המביאה חיים לעולם לבין ישות מיסטית שהיא העולם- האוויר, המים, האדמה והיא יוצרת את החיים על פני העולם. בתרבות האינדיאנית היא נקראת פאצ'אמאמא.
בעולם מתקיימות שתי אנרגיות- פטריאכלית (גברית) אנרגיה של זמן ומטריאכלית (נשית) אנרגיה של מקום. האנרגיה הגברית בעלת יכולת לבנות, לחזק, לחדש בזמן שהאנרגיה הנשית בעלת יכולת לגשר, לתקן, לאחות. שתי האנרגיות פועלות יחד וחשובות לאיזון כדור הארץ. אין קיום עולמי בלעדיהן.
משום שגם העולם וגם האישה מחזיקות ביכולת לייצר חיים הן גם חולקות את הסבל. באקו-פמיניזם התפיסה הרווחת היא שדיכוי סביבתי ודיכוי נשי הינם אותו ביטוי של חברה פטריכאלית (גברית) השולטת ביצרי החיים והקיום. התפתחות ענף הצייד לענף ספורט עולמי לצד גזילת משאבי טבע והרס מערכות אקולוגיות מושוות בתפיסה זו לשוביניזם, פגיעה בזכויות נשים, אלימות וכן פגיעה במיעוטים.
התפיסה האקו-פמיניסטית גורסת שללא מודעות פמיניסטית, לא ניתן לשנות את היחס אל הטבע. ולא ניתן לשנות את היחס לילדים ונשים ללא מודעות סביבתית. לא ניתן לפתור את הבעיות הסביבתיות רק בעזרת אקולוגים או מדענים, כיוון שבעיות אלו נוצרות עקב שורשים תרבותיים עמוקים הנטועים בתרבות האנושית.
הרגישות להבנת יצירת החיים וההזדהות של האישה עם הסביבה טומנים פוטנציאל לשינוי סביבתי-חברתי ולהשפעה חיובית על פיתוח יחס אוהב ותומך של החברה כלפי הסביבה.
"יהיה לנו עתיד בו נשים מובילות את הדרך לשלום עם הסביבה, או שלא יהיה עתיד לאנושות כלל" / ונדאנה שיבא.
